סלאח ודאוד אל-כוויתי, שני מוזיקאים יהודים עיראקים, מהמפורסמים ביותר במורשת המוזיקאלית העיראקית. הם התפרסמו בשנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת בזכות נגינתם, שירתם, והלחנתם לגדולי זמרי עיראק, וכן בכתיבתם של פרלודים ותווים מורכבים לשירה עיראקית. הם היו ממיסדי המוזיקה העיראקית החדשה.
סאלח הוא הבכור, נולד בשנת 1908 ולאחר שנתיים 1910 נולד אחיו דאוד.
סאלח התפרסם בעיקר בזכות הלחנתו לזמרים רבים, וכן בזכות נגינתו בכינור. הוא כונה אבי המוזיקה העיראקית, משום שהוא סידר את הידע המוזיקאלי שהיה ידוע עד אז בעיראק והפך אותו לחומר שאפשר ללומד בקלות. כמו כן
הוא זה שייסד את המקאם שלא היה כל כך ידוע עד אז -מקאם לאמי- והראשון שהלחין בו שירים כפי שיורחב בהמשך.
דאוד התפרסם בעיקר בזכות שירתו היפה, וכן נגינתו על העוד, לאורך כל הדרך היה שיתוף פעולה של הצמד, בכל התחום המוזיקאלי: סאלח מלחין ודאוד שר.
אביהם עזרא בן יעקב ארזוני, נולד בכלל בשיראז האירנית, משפחתו עזבה מיד בלידתו לעיר בצ
רה השוכנת בדרום עיראק, כשהתחתן עבר עזרא לכווית יחד עם עוד 50 משפחות יהודיות. שם יסדו את הקהילה היהודית ושם נולדו האחים סאלח ודאוד אלכוויתי.
בערך בשנת 1918 כשסאלח היה בן 10 ודאוד בן 8 הם קיבלו מדודם כינור ועוד. סאלח לקח את הכינור ודאוד את העוד, מאותו הזמן התגלה כישרונם הענק, הם החלו ללמוד אצל המוזיקאי הכוויתי הנודע חאלד אל-בכר.
בשנת 1927 הם ליוו בנגינתם את הזמר הכוויתי הידוע עבדול לטיף אל-כוויתי לבצרה, כדי להקליט תקליטים. שני האחים זכו להערצה ולהערכה בבצרה על ידי גדולי הזמרים העיראקים, והעוסקים בתחום המוזיקה והשירה. הם גם ניצלו את נוכחותם שם כדי להרחיב את הבנתם, על המקורות וההשלכות של המקאם העיראקי.
בשנת 1929 החליטו האחים לעבור לצמיתות לבגדאד משום שהבינו ששם המוזיקה פורחת ומשגשגת
בגדאד, ואכן החלו ללמוד שם את רזי המקאם העיראקי אצל הזמר העיראקי של כל הזמנים מוחמד אל-קובנצ'י, זה קרה לאחר שעבדול לטיף אמר לאל-קובנצ'י שיש לו נגנים מעולים בשבילו שיוכלו ללוות אותו במסע הופעותיו, וכך נוצר הקשר בניהם, מה שסייע להם להיכנס לעולם המוזיקה העיראקית.